מסע בארגנטינה

ב 01/01/2007 נחתנו בבואנוס איירס ובאותו יום הגענו למר דל פלטה

הגענו למר דל פלאטה בהנחה שיהיה מי שילווה אותנו אבל בארגנטינה להבטיח תמיד אפשר לקיים לא תמיד לא ומשום כך בארגנטינה בכל נכס שקונים דירה או אוטו צריך לשים את המזוודה עם הירוקים וזה למעטים שיש להם מעבר לאוכל.

נסענו לעיר היפהפיה ברילוצ'ה הנסיעה ערכה 18 שעות שניתנה לנו רק חצי שעה הפסקה. הנסיעה היתה קשה משום שהדרך היתה מפותלת והאוטובוס שהיה מפואר מאוד היטלטל בצורה כזו שבכל מצב עמידה באוטובוס אפשר היה ליפול.

לא היה לנו מקום לינה מתוכנן בברילוצ'ה שכן מי שהתברר בדיעבד "ככאילו סוכן נסיעות" היה מתוכנן להסדיר את שהייתינו בברילוצ'ה. מי שהיה אמור להסדיר את עניינינו סידר אותנו ולא הסדיר את עניינינו. מי שנשלח לקחת אותנו הביא אותנו למלון שהתפוסה בו היתה מלאה ואז ביקשנו שיביא אותנו למלון "הצבי האדום" שמנהלת אותו אשה ישראלית. למזלינו היה מקום במלון וה"רמיס" שקיווה לעשות קופה בסבב מלונות המציא "סיור בעיר" שלא ביקשנו כדי לגבות מחיר כפול.

זרקנו את ה"כאילו סוכן נסיעות" ומיטרה המנהלת הישראלית סידרה לנו מסלול לדרום כולל טיסה חזרה מהדרום לבואנוס איירס שהצילה אותנו מנסיעה רצופה של 3 ימים באוטובוס בדרכנו חזרה לצפון.

היום הראשון בברילוצ'ה נפתח במצפה cerro cathedral

הלכנו לשתות קפה ומולי עמדה אשה עם שביס ,גרביים ארוכות וחצאית ארוכה

שאלתי אותה

את יהודיה ?

היא ענתה בחיוב ולאחר שבעלה הצטרף לשיחה שמחתי לשמוע שהם מדברים עברית טובה מאוד,הוריהם נולדו בארגנטינה ומוצאם מסוריה.

בארגנטינה היין טוב וזול ואני וזוגתי שתינו כל יום בקבוק יין

"נס נוסף" שקרה לנו היה סיור שבעת האגמים ברכב שכור. לו הייתי יודע מראש לאילו דרכי עפר אכנס ומה העלויות של השתתפות עצמית במקרה של גרימת נזק לא הייתי שוכר את הרכב אבל שכרתי אותו ולמזלינו נהנינו מיומיים מדהימים בסיור בשבעת האגמים.

ביום הראשון נסעתי 240 קילומטר מתוכם 140 קילומטר בדרכי עפר מלאות עליות,ירידות,פיתולים בורות ואבנים. עברנו את החוויה כמו האמריקאית של נסיעה בתוך נוף שנמשכת ונמשכת ומעולם לא מסתיימת.

לאחר 7 שעות נסיעה עם 40 דקות הפסקה לארוחת צהריים הגענו לסן מרטין דה לוס אנדס שהיא גם עיירה ידועה ביופיה. לא נמצאו מקומות לינה במחיר סביר והחלטתי שאותי לא יעשקו ,שכרנו אוהל מזרונים ושקי שינה ובניגוד לכל התכנונים למעלה מ 30 שנה לאחר שהשתחררתי מהצבא ישנו באוהל. ההתנסות של השינה באוהל פתחה לנו את הדרך להצלחת המסע.

למחרת השלמנו את הסיור בשבעת האגמים . נכנסנו לכל אגם ואגם בדרך גם נסיעה זו התנהלה בירידות עליות פיתולים בורות וסלעים. החזרה ארכה 6 שעות כאשר כל הדרך מתחלפות טרמפיסטיות ארגנטינאיות עם התרמילים הענקיים ואת התמונות הנפלאות אפשר לראות באלבום שהעליתי.

נחנו 3 ימים בברילוצ'ה לקראת חציית הפטגוניה דרך צ'ילה ב שלושת הימים האלה ניסיתי להסדיר מקומות לינה באל צ'לטיין,אל קלאפטה ואושוויה שבדרום וללא הצלחה. קיבלנו החלטה נכונה וקנינו אוהל ושקי שינה.

בקרטרה שגם היא היתה בדרכים קשות עברנו מקומות מדהימים כמו מערות השיש שמצורפות באלבום והגענו לציויליזציה שמזכירה את ילדותי הרחוקה. אנשים פשוטים ,חנויות מזון עם מבחר מצומצם ביותר, אנשים ששורדים בטבע כמו דג במיים.

במקומות בהם נסענו בצ'ילה לא היתה קליטה בטלפון הסלולרי וב "חור" אחד הקשר עם העולם החיצון מתנהל רק דרך משדרי רדיו משום שהיישוב לא מחובר לטלפון. עשינו טרק ביער עם פנצ'ו . בטרק הזה יצא לי מהראש החלום של טיול ביערות הגשם של ברזיל משום שזבובים טורדניים וקוצים שננעצו בי הספיקו לי.אצל פנצ'ו שגר בבית מבודד בית יחיד ברדיוס של קילומטרים החימום הוא בעצים ,התאורה בגז וביתו נוסעת 18 קילומטר ביום לבית הספר.

חשוב לציין שבחורים האלה שהם גם לא כפרים אפשר להשאיר חפצים ודברי ערך ואף אחד לא ייגע בהם..

בערב היום הרביעי של הנסיעה בקרטרה חצינו חזרה לארגנטינה ולמחרת נסענו במשך 10 שעות בדרכים קשות לעיירה אל צ'לטיין . מה שאיפיין את הנסיעה שהתנהלה בנוף מדברי היה החול שהאוטובוס כוסה בו לא איפשר לראות מאומה מעבר לחלון.

כאשר הגענו לאל צ'לטיין ב 2300 הקמנו את האוהל שרכשנו משום שלא נמצאו מקומות לינה. היתה רוח חזקה אבל האוהל הפשוט החזיק מעמד. למחרת כשלנו בעלייה לפיץ רוי שהיא עליה רצופה ותלולה של 350 מטר מלאה מכשולים וסלעים. המשמעות של 350 מטר ללא יכולת להתאזן בנשימה היא עליה רצופה של 120 קומות.

באל צ'לטיין פגשנו אב וביתו דוברי עברית כאשר האב הוא ספורטאי מנוסה בטרקים וגילו 50 לערך. נסענו יחד איתם לאל קלאפטה וכאן התרחש האבסורד של הטיול

הגענו לעיירה אל קלאפטה ב2200 ושאלתי את רפי אם לקחת מונית לקמפינג

רפי אמר לי שהקמפינג קרוב ואפשר ללכת ברגל אבל מתברר שהקירבה היתה כרוכה בהרמת שתי מזוודות בנות 20 ק"ג כל אחת במדרגות ובהליכה עם מוצ'ילה על הגב עם גרירת המזוודה בריצפה לאורך של כמעט קילומטר. מזוודה אחת הורדתי ונפלתי ושני בחורים ארגנטינאים תפסו אותי ותמכו בי. אחד הבחורים הארגנטינאים הוריד במדרגות את המזוודה השניה ובתמורה נתתי לו תשר של 5 פזו ארגנטינאי סכום נכבד ויפה במונחים ארגנטינאים. האבסורד הוא שכאשר נסענו מהקמפינג לתחנת האוטובוס במונית עלתה לנו הנסיעה שלושה פזו בלבד. בגלל רפי גם אכלתי את הדגים המסריחים וגם שילמתי "את הקנס" נחנקתי וכמעט הרסתי מזוודה בגלל רפי.

אבל בזכות רפי גם ניצלתי מצרה אחרת

רכשנו סיור לקרחונים והיינו צריכים להתעורר ב 0545. כיוונתי את הטלפון הסלולרי ל 0545 ולא התעוררתי. באופן מקרה ביקשתי מעובד הקמפינג השכמה ב 0545 בגלל שרפי אמר לי יומיים לפני כן שהוא ביקש השכמה. בזכות רפי לא פיספסנו את הסיור לקרחונים.

מזל נוסף שהיה לנו באל קלאפטה הוא השגת לינה באושוויה הדרומית. למזלינו רכשנו סיור לקרחון המתנפץ בסוכנות שהיתה יקרה אבל המדריך הבין אנגלית. בדרך מקרית שאלתי את המדריך איפה אפשר להזמין מקום לינה באושוויה והוא הפנה אותנו לסוכנות המתאימה.

לאחר 4 לילות של שינה בקמפינג ובאוהל עמדה לפנינו הנסיעה המפרכת ביותר ,הקשה ביותר והארוכה ביותר לאושוויה העיר הדרומית ביותר בכדור הארץ. ב חצות הגענו ל תחנת האוטובוס באל קלפטה לאחר סיור בקרחונים שנמשך מ 0700 עד שחזרנו לקמפינג ב 2100 . ב 0300 יצא האוטובוס מ אל קלפטה ל ריו גז'גוס והגיע ב 0630. ב 0900 יצא האוטובוס מריו גז'גוס. מספר פעמים העירו אותנו בגלל שהנסיעה בתוך ארץ האש כרוכה ב יציאה מארגנטינה,כניסה לצ'ילה,העלאת האוטובוס על מעבורת,יציאה מצ'ילה וכניסה שוב לארגנטינה. בנוסף לטירטורים בביקורת דרכונים הדרך עצמה גם היתה לא סלולה ובסופו של דבר לאושוויה הגענו ב 2300 נסיעה שנמשכה כמעט 20 שעות.

בארץ האש נסענו בנוף מקסים בערבה ונכנסנו לתוך מקסים יותר של עננים ,מים ,ונסיעה בשטח הררי. סוף סוף זכיתי לישון בחדר נורמלי ובמיטה נורמלית אבל

למרות בעיות מיעיים של עצירות ושלשולים אושוויה היא חוויה נפלאה.

כיף להיות בנקודה כל כך דרומית

כיף היה בשייט לאי הפינגווינים והקורמורנים.

נרשמנו לטרק ביער שבפארק נסיונל והוברר לנו שהטרק כרוך בטיפוסים בעליות ובירידות. גם כאן שיחק לנו המזל ו ישראלי מיומן בטרקים ליווה אותנו עד שסיימנו את הטרק בהצלחה. לולא עמדה לנו הצלה זו היינו עלולים לשקוע בבוץ.

אנקדוטה נוספת היא שביום הראשון באושוויה שכחתי להוציא את כרטיס האשראי מהכספומט אבל שיחק מזלי שהכרטיס נבלע והוחזר לי בבנק יום למחרת.

חזרנו לבואנוס איירס בטיסה שנמשכה 4 שעות ושהינו בתחנת האוטובוס שנקראת הרטירו מ 0200 עד 0830

קיסמה של הפטגוניה הוא בשילוב של קרחונים,נוף מדברי,שפע אגמים נהרות ומים,שפע ירק ונסיעות ארוכות. שיחק מזלינו ועברנו אלפי קילומטר בדרכי עפר ובדרכים קשות. לטוס מאתר לאתר היה פוגע בקיסמה של הפטגוניה

קישורים לאלבומים

בפטגוניה

קרחוניםשמור בטל

<!– –> נכתב על ידי שבנ"פ , 25/2/2007 12:35

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: