יום שני ולפני אחרון לשבעה

//

היום י"ג בתשרי תשס"ז יום לאחר שאמא פלורה ז"ל בת עבודי ושמחה עליהם השלום נקברה מעל אבי המנוח שהלך לעולמו לפני כמעט 5 שנים ב י"ח בשבט תשס"ב בגיל 91 או 92 כאשר בשתי שנותיו האחרונות היה רתוק ל כיסא גלגלים וצלול כיין. מחר י"ד תשרי ערב חג שמפסיק את השבעה. אתמול בבית העלמין שמעתי הרבה את הביטוי "משתתף בצערך", "משתתפים בצערך","משתתפת בצערך". זכיתי לכך שהיה לי חלק מכריע בכך שהיכן שהורי היו צריכים אותי החל מאירוע הלב הראשון של אבא ב 1974 ועד שאמא החזירה את נשמתה לבורא עולם למחרת יום הכיפורים תשס"ז הייתי תמיד בזמן הנכון ובמקום הנכון לסייע להם. כמו אבא גם אמא זכתה לשנים ארוכות 86 במספר אבל הצער לא החל בהפסקת פעילות הלב והמוח.

מחזור חיים ארוך שכלל את הליכתה של סבתא לעולמה ב1946 ממחלה כאשר אמא היתה אם לילד ותינוקת ומלבד גידול ילדיה חייבת היתה להיות אחיעזר ואחיסמך לאחיה ואחיותיה הילדים והנערים שהתייתמו מאימם ואביהם שנתאלמן לא היה מסוגל למלא את החלל שהשאירה רעייתו שמחה עליה השלום. מחזור חייה של אמא המשיך בעזיבת ארמונות בגדאד לחצי בדון במעברת חיריה ב 1952. במעברה הרתה והייתי היריון לא רצוי אבל אבא העיקש שהיה מובטל עמד על כך שההריון יסתיים בלידה.

המשך חייה היה בעבודה קשה מאוד כאשר יצאה לעבודתה בתפירת וילונות מצאת החמה ועד שקיעתה ויום יום הייתי מחכה לחזרתה מהעבודה ליד תחנת האוטובוס. היא ואבא עמדו בהצלחה במשימה להוציא את שני אחי ואותי למסלול חיים מוצלח והיום בו קיבלתי תואר אקדמי ב 1978 היה מרגעי השמחה שלה.

חייה הקשים המשיכו בטיפול במחלת הלב של בעלה ב 1974 מחלה שבה לאורך 28 שנים חיינו לא פעם ולא פעמיים בתחושה שאוטוטו אבא עומד למות ולשמחתינו זה קרה רק כאשר הגיע לגיל 91 או 92 צלול כיין שאת שתי שנותיו האחרונות בילה על כיסא גלגלים בבית אבות.

עד שהתאלמנה התמודדה בגבורה ובהצלחה ובלי לשתף איש ברגשותיה עם שני גידולים סרטניים בהפרש של 10 שנים מאחד לשני .בשנתיים האחרונות בהם ישב אבא במוסד סיעודי אני והיא ביקרנו אותו לפחות פעם בשבוע לרוב פעמיים.

אמא התאלמנה בחודש שבט תשס"ב וזה היה מסלול ארוך מלא יסורים של 5 שנים ואת דעיכתה של אמא חוויתי במשך 5 שנים אלה. פחות משנה לאחר שהתאלמנה החלה להיות מטופלת על ידי פיליפינית ובמשך שנתיים אלה החל בנוסף לגופה גם מוחה לבגוד בה. היו רגעים יפים כאשר קרובת משפחה מקנדה נוגה שמה שפוקדת אותנו אחת ל 10 שנים באה לבקרה . אמא זכרה את נוגה מייד קיבלה אותה בלבביות וגם זכרה שנוגה שבאה לבקרה ביקרה בעיראק עם הדרכון הקנדי בעיראק בשנים האחרונות.

את אמא החלתי לאבד בחצי שנה לפני שנפחה את נשמתה . כל ביקור בבית האבות היה כרוך בייסורי נפש בגלל שבנוסף לעצמותיה ,לשריריה בגד בה גם מוחה. היא הפכה אדישה למבקריה לא היה אפשר לנהל איתה שיחה ,אי אפשר היה לשאול אותה שאלות סתמיות כי ראתה בכך פגיעה בכבודה. נחמה פורתא היתה בכך שזיהתה את מבקריה.

בחודשים האחרונים כבר היתה צריכה הזנה על ידי הצוות ובחודש האחרון נתנה בה זיקנתה את אותותיה . פחות משבוע לפני מותה ראיתי אותה שוכבת במיטה בייסוריה ,לשמחתי זיהתה אותי אבל ידעתי שסופה קרוב.

אמרו לי שלאבד אמא זה קשה וזה נכון . האובדן הקשה לא היה בסתימת הגולל מעל הקבר והתאחדותה עם בעלה. האובדן הקשה היה בלראות את האכזריות שעשתה בה הזיקנה בהתפרקות המערכות הגופניות ועצוב הרבה יותר הנפשיות.

מחר ערב חג סוכות השבעה שאנו יושבים מסתיימת. קשה להסביר לאנשים שהצער הוא לא בקבורה אלא בדעיכתה בעוד ליבה פועם,נשימתה באפה אבל מוחה ונפשה לא עמדו לה להכיל את הסביבה שמולה.

דבר טוב

היא השאירה לי את הזכרונות היפים מהילדות ועד לתקופה ששכם מול שכם טיפלנו באבא ועזרנו אחד לשניה לחצות את גיל הגבורות צלולה ושמחה. רגעים יפים ומשמחים היו גם בביקורים בבית האבות ובזמן ששהתה בבית עם מטפלת פיליפינית . הרגע הגדול עבורי ועבור אמא שבצלילותה ראתה את הדבר ששנים ייחלנו לו אני והיא וזה הרגע היה בו הכירה את אהבת חיי שחיכיתי לה שנים רבות

אבא המנוח שלא האמין בעולם הבא וספק אם האמין באלהים אמר בימיו האחרונים בצורה מצמררת את

מזמור לדוד אדני מאין יבוא עזרי… מתוך ספר תהילים

עלי תהילים לא משפיע ומה שכן השפיע עלי לפני הלוויה היה השיר תרנגול כפרות של יוסי בנאי
נכתב על ידי שבנ"פ , 5/10/2006 06:05

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: